פסק-דין בתיק עת"מ 49137-08-10

עתירה מנהלית במסגרתה מתבקש בית המשפט להורות למשיב  (להלן: " משרד השיכון") להכיר בעותרים כ"חסרי דיור" ולאפשר להם לרכוש את דירתם בשיכון הציבורי במסגרת כללי מבצע "כאן ביתי 2007" (להלן: " המבצע").

רקע עובדתי:

1. העותרים  בני זוג המתגוררים בדיור שיכון ציבורי ברח' מעפילי אגוז 100 בתל אביב (להלן: " הדירה") על יסוד חוזה שכירות שנחתם עימם לפני כ- 30 שנה. המשיב הוא משרד השיכון.
2. בשנת 1975 נפטר אביו של העותר 1 (להלן: " העותר"). בצוואתו הוריש לעותר (להלן: " העותר") ולארבעה מאחיו ומאחיותיו, בחלקים שווים,  את דירתו שברחוב שבלים 15 בתל אביב (להלן: " דירת הירושה"). צו ירושה הוצא ידי בית הדין הרבני ביום 19.10.1998 - ועל פיו הפך הוא פורמאלית לבעלים של חמישית מדירת הירושה. שווי חלקו עמד בקירוב על 68,000 ש"ח  במועדים הרלבנטיים.
3. במהלך שנת 2007 הודיעה חלמיש לעותרים על מבצע המאפשר לדיירי השיכון הציבורי לרכוש את דירותיהם בתנאים מועדפים (להלן: " המבצע"), בתנאי שאין להם בעלות בדירה אחרת. חלמיש שלחה לעותרים מכתב (מיום 1.1.2008) בו נתבקשו לפנות לאחד הבנקים למשכנתאות ולהוציא תעודת המאשרת כי הם אינם בעלי דירה (תעודת זכאות כ"חסר דירה").  לאחר קבלת המכתב, ולאור תוכנו, העביר העותר ב"מתנה" את חלקו בדירת הירושה לשני אחיו.
4. בקשת העותרים להיכלל במסגרת המבצע הגיעה לפיתחה של הועדה הבין משרדית (להלן: " הועדה") שהחליטה לדחותה (3.8.2009) מהטעם שאינם "חסרי דירה": "חלקיכם בדירת ירושה גבוה מהסכום, שנקבע ע"י המשרד להכללה כחסרי דיור... אין לכם בעיית דיור ולא נמצאה סיבה לחריגה מהכללים."

עיקר טענות הצדדים:

5. לטענת העותרים, שגתה הועדה כשקבעה שאינם "חסרי דירה". חלקו של העותר בדירת הירושה מעולם לא היה בפועל בחזקתו והועבר במתנה לשני אחיו. בנוסף, הועדה נמנעה מלהתייחס לכך שמדובר במקרה חריג ומיוחד שמצדיק חריגה מהכללים. החלטת הועדה איננה עולה בקנה אחד עם תכליתו של חוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה), תשנ"ט-1998 (להלן: " חוק הדיור הציבורי") וכללי המבצע. עובדת קיומה של זכות בדירת ירושה ששווייה כה נמוך אינו יכול להוות בסיס לדירה חדשה או לשנות את מצבם של העותרים כחסרי דיור במישור המהותי.
6. מנגד, טען המשיב כי העתירה הוגשה בשיהוי רב, למעלה משנה לאחר החלטת הועדה, ללא שניתן טעם והסבר סביר לכך. לגופו של עניין, כיוון שהעותר הוא אחד מבעלי דירת הירושה, העותרים אינם עומדים בקריטריונים כדי להיות זכאים לרכוש את דירת המגורים. ממילא הפגיעה בהם כתוצאה מההחלטה היא מינורית ביותר. שכן, הם זכאים להמשיך ולשכור את הדירה, בתנאים נוחים, עד סוף ימיהם.  הנהלים שקבעה הממשלה נועדו להבטיח כי הקצאת זכויות  בדיור הציבורי תתבצע  לנזקקים ביותר וראוי ליישמם בשוויוניות.

דיון והכרעה:

טענה מקדמית - שיהוי

7. המשיב הצביע כי עוד ביום 31.8.2009 נשלח לעותרים מכתב המודיע על החלטת הועדה, אך העתירה הוגשה רק ביום 29.8.2010. העותרים תולים את האיחור במצבה הבריאותי הקשה שנקלעה אליו העותרת.
8. לא מצאתי לדחות על הסף את העתירה. אמנם, נפל "שיהוי דיוני" בהגשת העתירה, אך עם זאת נקבע בהלכה הפסוקה כי ההיבט החשוב של טענת השיהוי הוא "ההיבט המהותי", הנבחן על בסיס שלוש יסודות: שיהוי סובייקטיבי, שיהוי אובייקטיבי ומידת הפגיעה בשלטון החוק (ראו: עע"מ 8283/11 מהא רפיק עלי חסן אלדר נ' הוועדה המקומית לתכנון ובנייה ירושלים [פורסם בנבו] (18.4.2011)). העותרים מבקשים לרכוש דירה בה הם מתגוררים שנים ארוכות. אין עסקינן בעתירה שהייתה בהילות מיוחדת להגישה בסמוך להחלטה הנתקפת, שכן בחודשים שחלפו בין החלטת הועדה להגשת העתירה לא חל שינוי מהותי שבכוחו להשפיע על המשיב או על צדדים שלישיים. משכך, לא נפל שיהוי סובייקטיבי ואובייקטיבי המצדיק דחייה על הסף.

בחינת העתירה לגופה:

9. ההוראות הרלוונטיות מצויות בחוק הלוואות לדיור, תשנ"ב-1992 (להלן: " חוק הדיור"), נוהל זכאות לסיוע של חסר דירה (להלן: " נוהל חסר דירה") וכללי המבצע. לחוק הדיור הציבורי אין תחולה בענייננו, משמועד כניסתו לתוקף נדחה ליום 1.1.2013.
10. הגדרת " חסר דירה"  בכללי המבצע היא כדלקמן (סעיף 1.14):

" יחיד/ה ו/או משפחה (כל אחד מבני המשפחה) שאין ולא היו לו לאחר אכלוס בדירה בשיכון הציבורי בנפרד או עם אחר/ים זכויות כלשהן בחלק בדירה או בחלק מדירה או בדירה בשלבי בנייה (לרבות רישום פורמאלי) כמפורט להלן:

בזכות על פי חוזה לבעלות/לחכירה/לחכירה לדורות או בכל דרך אחרת (כגון: ירושה/מתנה/נאמנות וכיו"ב)."

11. ההגדרה לעיל מקורה בהגדרת המונח בנוהל חסר דירה (סעיף 2.2). עולה ממנה כי מי שקיבל בירושה זכויות בדירה, לאחר אכלוסו בדיור הציבורי, לא נחשב " חסר דירה". יחד עם זאת, בתגובת המדינה נאמר כי שווי החזקה בדירה שנמוך מ-56,500 ש"ח לא ישלול זכאות.